|
|
תאריך: כ"ד תשרי תשס"ז ,16/10/06
גשם וחינוך - לקראת החורף
 |
את בקשת הגשמים, בברכת "ברך עלינו", המוזכרת במילים "ותן טל ומטר לברכה" אין אנו מתחילים לומר מיד ביומו האחרון של החג, אלא ממתינים חמשה עשר יום עד לתאריך ז' בחשון.
א. שחור |
על פי הגיון זה, היה ראוי להפסיק לבקש על הגשמים חמשה עשר יום קודם בוא חג הפסח על מנת לאפשר לעולי הרגל ללכת למקדש באווירה רגועה ללא גשמים, ומדוע להפסיק לבקש על הגשמים אין מפסיקים אלא בערבו של חג הפסח ממש? עלייה לרגל והתניה חיובית הזכרת הגשמים והבקשה עליהם: שתי פעמים, בתפילת שמונה עשרה, ישנו שינוי בין תפילת החורף לתפילת הקיץ. שינויים אלו הם הזכרת הגשמים ובבקשה לירידתם. בתפילת המוסף של "שמיני עצרת" מתחילים להזכיר את הגשמים בברכת "מחיה המתים", במילים "משיב הרוח ומוריד הגשם". במקום "מוריד הטל" שהיה מוזכר מתפילת המוסף של יומו הראשון של חג הפסח ואילך. את בקשת הגשמים, בברכת "ברך עלינו", המוזכרת במילים "ותן טל ומטר לברכה" אין אנו מתחילים לומר מיד ביומו האחרון של החג, אלא ממתינים חמשה עשר יום עד לתאריך ז' בחשון. ההתחשבות בעולי הרגל: הסיבה לכך מוזכרת במשנה "רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" (תענית פרק א משנה ג). דהיינו, עם ישראל נמנע מלבקש גשמים עד לתאריך זה, בו האחרון שבעולי הרגל -אשר באו לבית המקדש לחג הסוכות- הספיק כבר לחזור לביתו ולא יתקע בגשמים הסוערים הבאים בזכות תפילת הרבים. ברם, על פי הגיון זה, היה ראוי להפסיק לבקש על הגשמים חמשה עשר יום קודם בוא חג הפסח על מנת לאפשר לעולי הרגל ללכת למקדש באווירה רגועה ללא גשמים, ומדוע להפסיק לבקש על הגשמים אין מפסיקים אלא בערבו של חג הפסח ממש? להשאיר טעם טוב בפה: ניתן להסביר, כי יש בכך לקח חשוב לדרך החינוך ולגישה הנכונה לגבי הנחלת ערכים. דהיינו, כאשר אנו באים להרגיל אדם, ובפרט ילד, לעשיית מעשים טובים. ישנה חשיבות ראשונה במעלה, לטעם שיישאר בפיו לאחר סיומו של המעשה. אקורד הסיום, מהווה גורם קריטי לסיכוי שהוא יפנים ויקנה את הערכים החיוביים. אם ישאר בפיו טעם טוב לסיום, תחושה נעימה, הרי, שבעתיד יאהב לעשות מעשים טובים וחיוביים, לעומת זאת אם עשיית המצווה תשאיר בפיו טעם מר, הוא עלול לפתח רגשות שליליים ביחס לדבר. לדוגמה, כאשר מערבים ילד במעשה חיובי כלשהו יש לדאוג לכך שבשעת הסיום ישמר מצב רוח חיובי, ושהדבר הטוב שעשה ייצרב בזיכרונו כדבר משמח. אם האב או האם, לא יתחשבו ביכולת הסיבולת של הילד ובמצב רוחו, הם עלולים להעכיר את הרגש שלו למעשה חיובי זה. אפילו השתתפות באירוע משמח, כמו חתונה, יכול להירשם בתודעתו של ילד כדבר מעצבן, אם הוריו יהיו עצבניים בשעה המאוחרת כאשר יגררו אותו עייף ועצבני הביתה, יש להתחשב בכוחותיו של הילד ולהשאיר לו תחושת שמחה ונעימות.
הטרחה בדרך לעשיית מעשה חיובי אינה מרתיעה אותנו ואינה מקלקלת את תחושת האושר. לא זו בלבד, אלא שלפעמים הטרחה שלפני החוויה מעצימה את ההנאה והרגש שבחווית המצווה שלאחר מכן תחושת הסיום של עולי הרגל: עולי הרגל, אשר חוו שבוע של חג בירושלים, שבוע של התעלות רוחנית וחג כלל ישראלי, עלולים לאבד את הרגש החיובי למקדש, אם בסופו של שבוע זה, הם יחזרו הביתה רטובים וסחוטים, ולכן אנו נמנעים להתפלל על הגשם עד שישובו לביתם. לעומת זאת, אין אנו חוששים שמא יירטבו בדרכם לירושלים, משום שהטרחה בדרך לעשיית מעשה חיובי אינה מרתיעה אותנו ואינה מקלקלת את תחושת האושר שתישאר בלבו של העולה לרגל, לא זו בלבד, אלא שלפעמים הטרחה שלפני החוויה מעצימה את ההנאה והרגש שבחווית המצווה שלאחר מכן, כמו מסלול טיולים שבסופו מצליחים להגיע לפסגה ולאתר מדהים. תשובתו של נער גאון: אגב, בהקשר לשאלה זו, ראוי לציין סיפור נאה על מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. בנערותו, נשאל הרב אויערבאך זצ"ל שאלה זו, מדוע אין מפסיקים מלהתפלל על הגשמים חמשה עשר יום לפני העלייה לרגל בחג הפסח. והוא ענה תשובה מעשית האופיינית לו: גשם הוא אינו גורם בעייתי להולכי דרכים, שכן, אדם ההולך בדרכים בחורף יוצר מצויד באביזרי לבוש מתאימים. החשש של חז"ל היה, כלפי עולי הרגל של חג הסוכות בלבד, שכן, הם יוצאים לירושלים בקיץ, בלבוש קיץ, ועלולים להיקלע לגשם זלעפות בביגוד קל בלבד. על כן התעכבו מלבקש על הגשמים עד שישבו לביתם. לעומת זאת, בשלהי החורף אין חשש שמא אנשים ירטבו, משום, שהם יוצאים מביתם בחורף וערוכים לירידת גשמים.
|
|
