|
|
תאריך: ח' אב תשס"ו ,02/08/06
איך [לא] מרחמים?
 |
ישנם חלקים מתוך העם היושב בציון המתמקדים בסבלם של הלבנוניים במקום לעסוק במחשבות אודות הצלתנו אנו, כולנו.
רחמים שלא במקומם הם חטא ועוול הגורם בסופו של תהליך לאכזריות ורוע.
א. שחור |
אם אתה מגדל נחשים בשדה שלך, ומטעמי בטיחות חייבים לשרוף אותו, זו אשמתך. ואם אתה נשאר בשדה כאשר מבעירים בו את האש, זו התאבדות גמורה, על אחריותך בלבד. איך מרחמים בניגוד לאינסטינקט הטבוע בכל יצור חי, המורה לו לנסות בשעת קרב למקד את כל מאמציו הגופניים והנפשיים במטרה אחת ויחידה, להינצל. הרי, ישנם חלקים מתוך העם היושב בציון המתמקדים בסבלם של הלבנוניים במקום לעסוק במחשבות אודות הצלתנו אנו, כולנו. "אלו מסכנים" הם אומרים לכל מי שמוכן לשמוע אותם, וגם למי שלא, "הרג חפים מפשע", ומקנחים ב"אבוי, כמה אזרחים חפים מפשע נפגעו שם". מה אפשר לעשות, אם אתה מגדל נחשים בשדה שלך, ומטעמי בטיחות חייבים לשרוף אותו, זו אשמתך. ואם אתה נשאר בשדה כאשר מבעירים בו את האש, זו התאבדות גמורה, על אחריותך בלבד. כן, זו האמת. אך בכל זאת עלולה להתגנב לנו איזו מחשבה קלה של "אולי כדאי לרחם עליהם".התשובה עתיקת היומין קובעת: "כל המרחם על האכזרים, סופו שמתאכזר על הרחמנים", היינו, רחמים שלא במקומם הם חטא ועוול הגורם בסופו של תהליך לאכזריות ורוע. אלא, שעלינו לנסות להבין האם כלל זה, הוא כלל שרירותי, או שעומד מאחוריו הגיון? מהם מידות טובות תכונות הנפש מוגדרות בעברית כ"מידות", כשאנו רוצים לומר שאדם פלוני ניחן באופי חיובי אנו יכולים לומר זאת כך: "פלוני בעל מידות טובות". התכונות נקראות "מידות". הסיבה לכך שתכונות האופי נקראות מידות היא, משום שבעצם, אין תכונה חיובית או תכונה שלילית, בכל תכונה ניתן לעשות שימוש חיובי או שלילי, הכול שאלה של מינונים ושימוש נכון. אם אני מפגין סמכותיות יתר על קבוצת זאטוטים מפוחדת, אני עושה שימוש שלילי בסמכותיות, לעומת זאת אם אני משליט סמכות על קבוצת פורעי חוק, אני משתמש באופן חיובי באותה תכונה עצמה. הכול שאלה של מינונים ומצבים. לכן, נקרא אדם בעל תכונות חיוביות "בעל מידות טובות", לאמור, אדם זה יודע להשתמש בתכונותיו במידות ובמינונים הנכונים. שימוש לא נכון בתכונות
כל אדם ניחן בכמות מדודה מכל תכונה, אם הוא מדחיק תכונה מסוימת ומנסה לחנוק אותה היא תתפרץ לו בהזדמנות אחרת. וכן להיפך, אדם העושה שימוש יתר בתכונה מסוימת, עלול למצוא את עצמו במצב בו הוא פיתח ניגודיות לתכונה זו לא זו בלבד, אלא, שכל אדם ניחן בכמות מדודה מכל תכונה, אם הוא מדחיק תכונה מסוימת ומנסה לחנוק אותה היא תתפרץ לו בהזדמנות אחרת. וכן להיפך, אדם העושה שימוש יתר בתכונה מסוימת, עלול למצוא את עצמו במצב בו הוא פיתח ניגודיות לתכונה זו, ולכן לא יעשה בה שימוש במקום בו הוא צריך לעשות בה שימוש. כדוגמה, עובד אשר ידוכא על ידי מעבידו ויקבל את הכול בסלחנות, חזקה עליו שבביתו יהפוך לחיה טורפת אשר אינה מסוגלת לוותר על מאומה. את כל יכולת הוויתור שלו בזבז בעבודה. אדם הנותן צדקה ומתנהג בסלחנות כלפי אדם שהוא אינו צריך לנהוג אליו כך, לאדם שהיה חייב לנהוג עמו ביד קשה, גורם לעצמו עוול כפול, הוא מוותר לפושע שצריך להענישו, וגם ממלא את הצורך המצפוני שלו לעשות טוב על ידי עשיית עוול. בעתיד כאשר יצטרך באמת לעשות דבר טוב, לא ירגיש דחף לעשות זאת. אכזריות במקומה האדם נחון גם באכזריות, גם זו לא בהכרח תכונה שלילית. יש והאדם צריך לעשות בה שימוש במצבים מסוימים, להקשות את ליבו ולהתאכזר. רופא בחדר הניתוחים החותך בבשרו של החולה, אדם המושך ילד מייבב המתעקש לשחק על פסי רכבת, וכן, צבא הצריך לחסל קיני מחבלים. רחמנות יתר על עם הנותן סיוע למרצחים, הריהו עוול כפול, מעבר לעוול שבהימנעות מעשיית צדק והשמדת הרע, יש בכך סירוס ועיוות של התכונה האצילית של רחמנות, הא למה זה דומה, לאדם שעובד במשך שנים כעורך דין בהגנה על פושעים רוצחים, ועם הזמן הוא מפתח רגש של הבנה למעשי רצח. התקיים בו "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים". אמור לי מה הפגנתך ואומר לך מי אתה איך אני יודע שעל רבים מהרחמנים הללו, "יפי הנפש", חל כלל זה? פשוט מאד, משום מה לא רואים אותם בהפגנה לטובת "פולארד" למשל. מדוע מעולם לא שמענו את קולם לטובת יהודי שנעשה לו עוול - למשל, לטובת אלו שסולקו מבתיהם בלי שניתן להם מקום לגור בו [ואפילו אם לדעתם הדבר היה מוכרח ונצרך]. אולי תסבירו לי מדוע לא שומעים אותם? בעצם אין צורך בהסבר, ההסבר הוא פשוט: "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים". אם תרצו ניתן לומר זאת במילים אחרות מן המקורות: "זובחי אדם עגלים יישקון", כן, הכול עניין של איזונים.
|
|
