|
|
תאריך: ו' תמוז תשס"ו ,02/07/06
ופדויי ה' ישובון
 |
בימים אלו, נושא כל יהודי את עיניו וליבו, לשחרורו המהיר של החייל גלעד שליט.
מה התייחסות המורשת היהודית וההלכה למקרה כזה שבו דורשים המחבלים את שחרור חבריהם המרצחים תמורת חייו של חייל חטוף?
ד. בן - דב |
בס"ד
שחרור מחבלים כדי להציל חיי שבויים
בימים אלו, נושא כל יהודי את עיניו וליבו, לשחרורו המהיר של החייל גלעד שליט.
אחד הנושאים הדורשים בדיקה הוא, מה התייחסות המורשת היהודית וההלכה למקרה כזה בו דורשים המחבלים את שחרור חבריהם המרצחים תמורת חייו של חייל חטוף.
לצערנו, סוגיה זו, עולה מפעם לפעם, ושאלת המחיר הכבד, מנקרת בליבותיהם של רבים. מחד, וכי ניתן להפקיר שבוי? אך מאידך שחרורו עלול להסב נזק עצום, שכן, המחבלים ילמדו כי חטיפת חיילים היא עסק מצוין, ויתאמצו לחטוף עוד ועוד חיילים. זאת ועוד, על ידי שחרור זה אנו עלולים לגרום לרציחתם של רבים אחרים בידיהם של אסירים, חיות אדם אלו הגרועות מחיות טרף , אשר עם יציאתם מן המאסר ישובו למלאכת הקטל. 
רבי מאיר, היה גדול הדור בתקופתו, והמושל המקומי אסר אותו ודרש תמורתו כופר מופרז. הקהילה רצתה לגייס את הכסף כדי לשחררו, אולם, רבי מאיר הורה להם שימנעו מלשחרר אותו.
הכרעת ההלכה
המשנה, עוסקת בשאלה דומה וקובעת, כי "אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם", היינו, אסור להיענות לדרישות מופרזות של חוטפים. אם הללו מנצלים את המציאות שהחטוף יהודי בידיעה שהיהודים יעשו הכל כדי להציל ודורשים סכום מופרז מהרגיל בשוק העבדים, אין לספק את דרישותיהם. זאת, למרות שמדובר בכסף בלבד.
הגמרא, מסבירה את פשרו של דין זה בכך, שאם ייענו לדרישות החוטפים, הם יתאמצו לחטוף ולשבות יהודים, ביודעם שהדבר רווחי, ועל כן, כדי למנוע את סכנתם של רבים אחרים, אנו נאלצים להימנע מהצלת חייו של השבוי, למרות כל הצער הכרוך בכך.
הרמב"ם קובע זאת בספרו להלכה, שאין מצילים את השבויים במחיר מופרז מחמת סכנתם של הרבים העלולים להפוך למועמדים מבוקשים לחטיפה, וזאת, למרות שמעמדו של השבוי הוא בבחינת "פיקוח נפש".
סיפור הגבורה של האסיר ממבצר אינשהיים
אחד מסיפורי הגבורה המדהימים בהיסטוריה היהודית הוא, סיפור חייו ומותו הטראגי של רבי מאיר מהעיר רוטנבורג [מהר"ם מרוטנבורג]. רבי מאיר, היה גדול הדור בתקופתו, והמושל המקומי אסר אותו ודרש תמורתו כופר מופרז. הקהילה רצתה לגייס את הכסף כדי לשחררו, אולם, רבי מאיר הורה להם שימנעו מלשחרר אותו. זאת למרות שבמקרה זה הדבר היה מותר מכמה טעמים. הוא חשש, שמא המושלים הגויים יתחילו ללכוד רבנים יהודים כדי להפוך את שחרורם למסחטת כספים יעילה.
כך, בגבורת נפש עילאית, התעקש רבי מאיר שלא ישחררוהו וסיים את חייו בבית הכלא שבמבצר אינשהיים. הוא ישב שם מתוך החלטה ברורה לסכן את עצמו, ובלבד שלא יהפכו חיי כלל מנהיגי הקהילות לאובייקט של סחר מכר. שנים אחרי מותו, שחרר יהודי עשיר מופלג בכספו, את עצמותיו של רבי מאיר, והביאם לקבורה.
מעמדו של חייל-מעמד מיוחד
על פי האמור, היה מקום לקבוע, כי אסור לשחרר חייל שבוי, משום, שאם נעשה זאת, ילמדו ארגוני המחבלים כי הדבר משתלם, ולכן יש לקבוע לפניהם דבר ברור "איננו נושאים ונותנים עם ארגוני טרור". ועל כן יש לנסות לשחררו, אך בלי לשחרר את הרוצחים הנתעבים, ובמיוחד שעצם שחרורם מהווה סיכון לרבים.
אולם, יש לציין, כי כאשר מדובר בחטיפתו של חייל, מן הראוי לבחון היבט נוסף אשר עלול לשנות את ההכרעה ההלכתית. מאחר ובמצב מלחמתי, ישנה חשיבות מרובה למוטיבציה של החיילים. וחיילים בעלי מוטיבציה נמוכה אינם מסוגלים להגן את האזרחים, הרי, שהמוטיבציה היא צורך מוחלט כדי להציל את כלל חיי האזרחים.
מאחר ואין ספק, שחלק לא מבוטל מהמוטיבציה של החייל בשדה המלחמה נשענת על הידיעה שיעשו הכול כדי להצילו ולא יזניחוהו בשבי, על כן, כל מאמץ לשחרר את השבויים יש בו מעבר להצלת חיי השבויים, ערך מוסף, של הצלת כלל הציבור, שכן, מעשה זה עלול להשפיע על המוטיבציה ומסירות הנפש של החיילים בשדה הקרב.
היבט זה מקבל חיזוק, בכך, שמערכת צבאית מעצם קיומה, מסכנת חיים כדי להציל חיים, ולכן במערכת זו, הדברים נקבעים בראייה צבאית של הצלת ושמירת חיים, ולכן אין חלים עליה הכללים הקבועים של הנהגות ציבוריות במערכת האזרחית, אלא יש לעשות את הצעדים הנכונים ביותר מבחינה צבאית של הצלת ושמירת חיים בראיה כוללנית ומקיפה.
"אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם", היינו, אסור להיענות לדרישות מופרזות של חוטפים. אם הללו מנצלים את המציאות שהחטוף יהודי בידיעה שהיהודים יעשו הכל כדי להציל ודורשים סכום מופרז מהרגיל בשוק העבדים, אין לספק את דרישותיהם.
בעלי הסמכות להכרעה בשאלה זו
אין ספק, שנושא זה, של קביעת חיים והעדפת אדם על זולתו הוא נושא סבוך ביותר. ולמעשה אין בה דרך ברורה וקבועה. לצערנו האנשים העוסקים בהכרעות אלו הם הפוליטיקאים, אשר הם מושפעים ומונחים על ידי שיקולים של רווח והפסד במישור הפוליטי-אנוכי.
שורת ההיגיון נותנת, שבשאלה כזו לא יכריעו אנשים בעלי אג'נדה פוליטית אלא, היה מן הראוי, שאנשי צבא מקצועיים, הבקיאים בכל ההיבטים הצבאיים מלחמתיים, היו מלבנים את השאלה ההלכתית – מוסרית - משפטית זו בפני חכמי ההלכה, והיו מקבלים את ההכרעה מאנשי רוח אלו אשר אינם מושפעים מאינטרסים של פוליטיקה וכיסאות, ובני אדם שטוהר המוסר היהודי עומד לנגד עיניהם, ואשר גם כלפי עצמם היו נוהגים באופן בו הם קובעים לאחרים.
לצערנו, הכרעה כזו נתונה -מעצם המבנה הדמוקרטי על מעלותיו וחסרונותיו- בידיהם של אנשים קטנים אשר נושא זה גדול עליהם בכמה מידות. המחשבה, שבהכרעת שאלות אלו של חיים ומוות מעורבים גם יועצי תדמית, מומחים לפוליטיקה, ואנשים התלויים בפריימריס ובחירות למינם, מעוררת תחושת אי נוחות דוחה מפחידה ומעליבה. שכן, עולה השאלה, הכיצד מערבים בשאלות של חיים ומוות, אינטרסים פוליטיים ואג'נדות כיתתיות?
נסיים בתפילה לראות את גלעד כמה שיותר מהר בביתו, ובתקווה לעתיד טוב יותר לכל העם היושב בציון.
|
|
